ההרגשה הזאת שרע לך יותר מכולם... :(((
שאת רוצה לעשות את הצעד הראשון לעולם הבא ואת הצעד האחרון בעולם הזה.
יודעת שאין כלום וכלום לא יהיה,אבל הנשמה זועקת-מעיקה,לא נותנת לך לחיות בשקט.
זה מרגיש כזה כאילו את מנותקת מהעולם,כולם מדברים איתך ואת במחשבה אחת על דבר אחד,
את רוצה לבכות-לשחרר את הכאב,אולי יהיה טוב יותר ונשמתך תתנקה בטיפות הכאב-בדמעות הזולגות,
אבל אין סיבה מספיק טובה בכדי לבכות,יות מדיי פנימי,יותר מדי לא יכול לצאת לעולם החיצוני ויותר מדי מפריע.
שעות במיטה,מחשבות רצות על אותו הדבר,רוצה לשכוח,חברות\חברים-אפילו זה לא עוזר
ואת יודעת שכלום גם לא יעזור.
המשחבה השנייה שעוברת לך בראש היא:"איך להתנתק מזה?!!"
איך להפתר מהמחשבה שרודפת אותך,מתסכלת וגורמת לך לסבול...:(((
את יודעת,
יודעת בתוכך שאין פתרון לזה וממשיכה לבכות...:(((
;){kind=link}