אוקיי,אז אחרי שבירת הללבות וכאלה..התחיל אצלי משו חדש.
עברתי לכיתה ט' ,לביצפר חדש ושם פגשתי את האהבה האמיתית שלי...
היתי חדשה,ביישנית,מפוחדת קצת,חברים עדיין לא הכרתי אבל הייתה לצידי חברתי ההכי טובה שלי
שתמיד תמכה בי וגם עברה איתי לביצפר הזה ;)
הוא היה שנה מעליי,ולא הייתה לי דרך להכיר אותו,
ראיתי אותו בפעם הראשונה עובר עם חברים ותפסתי אותו מחייך(חשבתי שהוא מחייך דווקא לי ^^ ),
זה היה מוזר כי באותה השנייה נדלק בי משו שהתאהבתי בחיוך שלו,ודווקא בחיוך...
ומאותה השנייה החפירות לחברה שלי עליו התחילו,כול יום דיברתי איתה עליו וכאלה אבל היא לא ידעה מי זה,
תמיד כשהוא עבר לא היתי בטוחה שזה הוא, והיא לא תפסה אותו במבט..:(
אבל מהתיאורים שלי היא הבינה שאני רציני "מאוהבת"!!!
המחשבות התחילו,הרצון,הביקוש...
אוקיי פה בא לעזרה הפייסבוק,איכשהו מצאתי אותו והוספתי,עבר יום-יומיים והוא לא הוסיף אותי(התבאסתי),
פתאום...הוא הסכים!!! ^^
הוא כתב לי "מכירים" וכאלה,וזרמה השיחה...הייתי אחת המאושרות :))) חחח
וככה חודש היינו ידידים,התכתבויות,נשיקה בלחי, ואז הוא שאל אותי את השאלה "האם את מרגישה אליי משהו?"...
בהתחלה לא רציתי להתוודות (התביישתי נורא) אבל ידעתי שלהסתיר את זה הרבה זמן לא הוכל והתוודתי,ואני לרגע לא מתחרטת על זה,
ברגע שהוא אמר לי שזה הדדי,כול העולם היה נראה קטן עליי!!! ^^
ועכשיו אחרי כמה חודשים שאנחנו ביחד,אני לא יכולה לקרוא לזה חברות ,זה הרבה יותר מזה,
אני מרגישה שבלעדיו אני לא הוכל והוא החיים שלי...
בתאכלס,אין כמו אהבה,החיוך ההכי גדול שנגרם זה רק מאהבה,
הידיעה הזאתי שמישהו חושב עלייך לפני שהוא הולך לישון ונרדם עם חיוך רק כי את קיימת בחייו-אי אפשר לתאר את ההרגשה.
אין כמו לאהוב ולהיות אהובה <3
;){kind=link}