טוב אז..הינה הגיע הרגע שבו אני נוסעת...
נוסעת עם המשפחה לשבוע..
כןןן אני צריכה לשמוח וזה-אילת,
אבל...
משהו מציק לי,יש מישהו שאני אתרחק ממנו בשבוע הזה,
שבוע שאני לא יראה את האדם שהכי חשוב לי ושאני לא יכולה בלעדייו.:(((
אוף כול כך עצוב,מרחק של 4 שעות נסיעה,ערים שונות,אנ בבילויי והוא בבית,מוזר.
כול כך רוצה להיות איתו ולבטל את הנסיעה,לזרוק את הכול ולהיות לידו,קרובה ורגועה,
שום בילויי לא השתווה לדקות שאני נמצאת איתו,עם האהבה שלי.
היום,היום שהוא בא כדי להיות איתי "לפני" הנסיעה.
הרגע המעצבן הזה שבא האוטובוס ואת לא רוצה לשחרר והיית עושה הכול רק כדי שהאוטובוס הזה יאחר.
יהיה לי ממש קשה בלעדיו,אין רמה שאני הוכל לתאר את הגעגועים שלי,
רק המחשבות גורמות לי לעצב,השירים,התמונות,הזכרונות...
אבל אני יודעת שאסור לוותר וצריך להמשיך,
בסה"ך נעבור את זה,
זהו עוד סתם מבחן קטן בזוגיות...עד כמה האהבה חזקה...
אז...בהצלחה לי במבחן...
;){kind=link}